הפעם נעסוק במשחק 5 של הגמר ובכמה דברים משמעותיים מהמשחק הזה ומהסדרה בכלל עד כה. מחר אני מתעתד להעלות פוסט נוסף, ובו התייחסות לנקודות שהזכרתי כשוות מעקב לפני המשחק (תגובה 36 בבלוג החי, וגם בטוויטר שלי), כך שהיום אני לא אתייחס לנקודות האלו אלא לנקודות שבלטו לי במהלך המשחק ואחריו.

1. ניהול משחק ושמירה על הכדור.

אחד מהמפתחות המרכזיים, בעיקר בצד של בוסטון, זה היכולת שלהם להניע את הכדור ולמצוא מבטים נוחים מצד אחד, אבל לשמור עליו ולהימנע מריבוי איבודים. הסלטיקס כעת עם מאזן 1- 7 במשחקים של 16 איבודים ומעלה לעומת מאזן 13- 2 במשחקים של 15 איבודים ומטה. באסיסטים, הסלטיקס עומדים על מאזן 11- 2 עם 24 אסיסטים ומעלה לעומת מאזן 3- 7 כשהם עם 23 אסיסטים ומטה.

הטבלה הבאה תראה את הנתונים של האסיסטים והאיבודים, וניתן לראות שהסלטיקס שומרים על הסטטיסטיקות האלה גם בגמר. כמו כן, היו שני משחקים עם יתרון משמעותי לבוסטון בתחומים אלו ו-2 עם יתרון משמעותי לגולדן סטייט, כשהמשחק הצמוד היחיד בתחומים האלה היה המשחק הכי צמוד בסדרה.

מעניין לראות גם את החלוקה לרבעים לאורך הסדרה, כשהטבלה הבאה תציג את כל הרבעים בהן אחת הקבוצות קלעה 35 ומעלה או 16 ומטה. בסך הכל, מדובר על 5 רבעים של 35+ מול 4 של 16-.בהפרדה לקבוצות, אצל בוסטון מדובר על 9 אסיסטים על 3.3 איבודים ברבעים המוצלחים לעומת 3.5 אסיסטים על 4 איבודים ברבעים הלא מוצלחים, ואילו אצל גולדן סטייט מדובר על 4.5 אסיסטים על 2.5 אסיסטים ברבעים המוצלחים לעומת 4 אסיסטים על 6 איבודים ברבעים הלא מוצלחים.

במבט כולל יותר, משחקים של 33 אסיסטים על 13 איבודים ו-28 אסיסטים על 12 איבודים הם די חריגים במעמד כזה, במיוחד נגד הגנה שמנסה לגרום לאיבודים, אבל בוסטון יצטרכו לשפר את ניהול המשחק וקבלת ההחלטות, במיוחד אחרי המשחק הראשון בפלייאוף בו הם לא הגיעו ל-20 אסיסטים, בין השאר כתוצאה מ-4/12 בשלשות פנויות לחלוטין ו-11/32 בסך הכל מחוץ לקשת. סביר להניח שחלק מזה יתאזן, אבל בוסטון צריכים לשפר את קבלת ההחלטות בהתקפה.

2. הרבע השלישי מול הרבע הרביעי.

בתחילת הסדרה, הרבע השלישי היה הרבע שבו גולדן סטייט שלטו ואילו הרבע הרביעי היה זה שבו בוסטון שלטו. אולם, אחרי שאת שני המשחקים האחרונים הווריורס הכריעו ברבע האחרון, כשבשניהם הם סיימו את הרבע השלישי ביתרון נקודה, אפשר כבר היה לשים לב לשינוי, שאותו יראו הטבלאות הבאות:

למעשה, מאז צמד המשחקים הראשונים ניתן לראות שבוסטון צמצמו את הפערים של הרבע השלישי עד לזה של משחק 5, בעוד גולדן סטייט עשו אותו דבר ברבע הרביעי. נתונים שבולטים עם הבדל משמעותי בשני המשחקים האחרונים הם ההגנה של בוסטון כנגד השלשות של הרבע השלישי וההגנה של גולדן סטייט על הצבע ברבע האחרון. ננסה לשים עין על הבדלים ברוטציות של שתי הקבוצות שגרמו לזה.

שתי הקבוצות עשו שינויים ברוטציה בשני המשחקים האחרונים, והם שהובילו לשינוי הזה. המעבר של פורטר לחמישייה של גולדן סטייט במקום לוני אפשר ללוני להגיע ל-16 מתוך 24 הדקות ברבעים האחרונים של שני המשחקים האחרונים, לעומת 6 מתוך ה-36 של 3 המשחקים הראשונים, בזמן שפורטר הפך ליחיד מלבד איגודלה שלא ראה פרקט בכלל בשני הרבעים האחרונים האלה אצל גולדן סטייט. לוני ממשיך להיות השחקן שרושם את נתוני הנט רייטינג הטובים ביותר בסדרה הזאת, והנוכחות שלו ברבעים אחרונים הועילו מאוד לווריורס.

עוד שחקן שמרוויח משמעותית מהשינוי הוא ג'ורדן פול. ב-55 דקות שלו יחד עם סטף בכל הסדרה הווריורס קלעו 133 נקודות וספגו 134 וב-52 הדקות בלעדיו הנתונים יורדים ל-90 נקודות של גולדן סטייט מול 103 של בוסטון, אבל אם מסתכלים רק על 2 המשחקים האחרונים זה משתפר ל-44- 40 לזכות הווריורס עם סטף ופול ושוויון 28 רק עם פול, כשאת הדקות של תחילת הרבע האחרון הווריורס ניצחו 15- 12 בשקלול של המשחקים, ולראשונה הצליחו לנצח את דקות המנוחה של סטף.

בצד של בוסטון, השינוי העיקרי היה קיצור של הרוטציה. בצמד המשחקים הראשונים הייתה לסלטיקס רוטציה של 9 שחקנים, כשהספסל הורכב מהרבה דקות של וויט וגרנט וויליאמס וקצת דקות של פריצ'רד ות'ייס. מאז, ת'ייס לא ראה פרקט בכלל ופריצ'רד ירד מ-17 דקות למשחק ב-2 הראשונים ל-10 למשחק ב-2 הבאים ו-4 דקות במשחק 5. גרנט וויליאמס ירד מכ-19 דקות למשחק ב-3 הראשונים ל-12 ו-16 דקות ב-2 האחרונים ואפילו דריק וויט קיבל 30+ דקות במשחקים 1, 2 ו-4, אבל רק 21 דקות במשחקים 3 ו-5.

רוב הדקות שהתפנו הולכות להרכב הגבוה עם רוברט וויליאמס והורפורד יחד. בסך הכל בסדרה הם קיבלו יחד 67 דקות, אבל אחרי 16 דקות משותפות במשחק 1 החליט יודוקה ללכת עם יותר דריק וויט, וכך הם ירדו ל-11 דקות במשחק 2, 10 דקות במשחק 3 ו-12 דקות במשחק 4. במשחק 5 הרוטציה מאוד הצטמצמה כאמור, וזה גרם ל-18 דקות משותפות של צמד הגבוהים, אותן הסלטיקס ניצחו בסך הכל 38- 35, ובעיקר יתרון 24- 10 ב-7 הדקות המשותפות ברבע השלישי.

בסך הכל, בדומה ללוני אצל גולדן סטייט, רוברט וויליאמס הוא האיש שהדקות שלו הן הטובות ביותר עבור בוסטון. עם רייטינג התקפי של 111.2, רייטינג הגנתי של 103.2 ונט רייטינג של 8, בכל המקרים הנתונים הטובים ביותר ברוטציה למעט פריצ'רד, וויליאמס מהווה כוח משמעותי עבור הסלטיקס גם כשהוא משחק עם הורפורד (6+) ועוד יותר בלעדיו (25+), ואילו בדקות של הורפורד כגבוה היחיד הסלטיקס במינוס 42. הנטיה של יודוקה לתת לו יותר דקות ברורה, אבל ייתכן שהוא קיצר קצת יותר מדי את הרוטציה ושחק את מי שנותר לו.

3. ייצור הנקודות של טייטום ובראון.

דובר הרבה על הקשיים של טייטום מחצי מרחק עם 2/17 ב-4 המשחקים הראשונים, והפעם הוא הוסיף 2/3 מהטווח הזה יחד עם 5/9 לשלוש, אבל הוא ממשיך להתקשות בצבע וסיים הפעם עם 3/8 שהביאו אותו ל-15/42 מהצבע (35.7%) בסך הכל בסדרה, וזה עוד בלי להזכיר 2/6 מקו העונשין. מצד שני, בראון הפעם היה זה שלא פגע מרחוק עם 0/5 לשלוש ו-0/3 מחצי מרחק שהביאו אותו ל-11/36 מחוץ לקשת (30.6%) ו-5/16 מחצי מרחק (31.3%) לאורך הסדרה.

במבט על, טייטום ובראון תלויים שניהם ביכולת לקלוע מרחוק גם מול שמירה, מכיוון שלהגיע לצבע או לזריקות הרגילות שלהם מחצי מרחק יותר קשה להם. כך יוצא שכל אחד מהם הגיע ל-50% רק במשחק אחד בסדרה הזאת – בראון במשחק 3 וטייטום במשחק 5 – והסלטיקס הופכים להיות תלויים ביכולת של הצוות המסייע לנצל את ההיערכות ההגנתית.

אם מסתכלים על שני הניצחונות של בוסטון, משחק 1 הוכרע על 9/12 לשלוש ברבע האחרון, ובעיקר 15/23 של הורפורד, וויט וסמארט, ואילו משחק 3 הוכרע על 26/41 מהצבע, ובעיקר היכולת של סמארט, הורפורד וצמד הוויליאמסים להגיע לצבע ולהשיג את הנקודות. בשאר המשחקים, הווריורס הצליחו לצמצם את השלשות, כשרק במשחק 1 הסלטיקס קלעו יותר מ-15 שלשות, וגם את הנקודות בצבע, כשבוסטון עומדים על 52 כאלה במשחק 3, אבל 34, 24, 32 ו-36 בהתאמה.